מסתתרת שם ברכה, רק תבקשי.
בפרשתנו מספרת התורה את סיפורו הפלאי של יעקב הנאבק באיש מסתורי: "ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר". רש"י מפרש (על פי בראשית רבה) כי אותו האיש היה "שרו של עשיו" – הכוח הרוחני של עשיו, הלא הוא אדום. בעלות השחר מבקש המלאך מיעקב: "שלחני כי עלה השחר", אך למרבה הפלא, יעקב מסרב לשלוח אותו לדרכו. במקום לשמוח על שסוף סוף נפטר הוא מן הכוח הרע הזה שקעקע את כף ירכו, עונה יעקב, "לא אשלחך כי אם ברכתני!" – אינך עוזב אותי לפני שתשאיר לי ברכה.
המשפט הזה הוא הוראה מופלאה לנו, בנות יעקב. מי מאיתנו לא מרגישה לפעמים שהכול כאן חשוך ומפחיד? מי מאיתנו לא חשה לבד, לגמרי לגמרי לבד, מול כוחות רשע גדולים וחזקים המאיימים למוטט אותה? מי מאיתנו לא סובלת מנוכחותו הקשה של שרו של אדום – קשיי הגלות האחרונה? מי מאיתנו לא מוצאת את עצמה במאבק פנימי מול הרע, מותשת וצולעת, מייחלת בכל לב לעלות השחר? כולנו. יעקב אבינו הוא אבא של לילה, אבא של גלות. הוא תיקן לנו את תפילת ערבית הנאמרת בערב – בזמן של ערבוב וחוסר ודאות, ומבקש מאיתנו להחזיק את האמונה בלילות, עד עלות השחר, עד ייבקע כשחר אורך.
והנה הנה עולה השחר ומתחילים הדברים להתבהר, להסתדר, ורגע לפני שזה קורה לוחש לנו יעקב אבינו סוד מופלא: רגע לפני שנגמר הסבל, רגע לפני שאת יכולה להמשיך הלאה, רגע לפני שאת 'משחררת' את הקושי לדרכו ועוברת לדבר הבא, רגע לפני שזורחת לך השמש לרפא אותך מצליעתך, לשכך את כאבייך – בקשי ממנו ברכה. תנשמי אל קרבך עמוק ותקחי איזו מתנה שה' שלח לך מהקושי, איזו צידה מתוקה לדרך. הן היא טמונה שם, בטוח.
ובמילותיו המתוקות של הספורנו: "היה זה פועל מלאך במצוות בוראו בלי ספק… שיהיה נושע בה' יעקב וזרעו. אף על פי שיהיה היזק… ועם זה תהיה התשועה בסוף עם ברכה"!
שנזכה כולנו לברכה הזאת בקרוב בפרטיות ובכלליות.
