“אוף, אוף, אוף. כל פעם אותו סיפור”, מחשבה נרגזת חולפת בראשה של אסתי. “זה לא רק הברז שנשבר בדיוק כשאני צריכה לקלח את שני, זו כל האמבטיה”.
היא מסתכלת סביב, רואה את חדר האמבטיה במלוא עליבותו: החרסינות שנשרו, הכיור השרוט, הברז הישן והחלוד שמדי פעם מסרב להיסגר או להיפתח.
הבית שאסתי וחיים גרים בו ישן מאוד. תקרותיו גבוהות וחלונותיו פונים אל העמק, והוא מלא קסם, אבל הקסם לא יכול למרצפות העתיקות, לשורת ארונות המטבח הישנים ולאמבטיה המיושנת. את הריצוף החליפו עוד לפני שנכנסו לדירה, אבל המטבח והאמבטיה נותרו כמות שהם.
חיים זהיר, בודק, שואל ומהסס. אסתי יודעת בדיוק מה היא רוצה, כולל צבעים וטקסטורות.
חיים מחכה, אסתי רוצה לקפוץ למים.
חיים רוצה לשפץ את ההכרחי, אסתי רוצה ללכת עד הסוף.
האנושות מתחלקת לשניים: מניע ונמנע.
המניע הוא זה שעושה ודוחף לעשייה, הנמנע הוא הטיפוס המהסס, הדוחה.
אם שניכם טיפוסים ‘מניעים’, שניכם תפעלו לקדם יחד את השיפוץ. אתם תלמדו כל מה שאפשר ללמוד על בניה, תתייעצו עם כל מי שעשה שיפוץ ותיישמו כל רעיון טוב שגיליתם, והשיפוץ יצא לדרך.
אם שניכם טיפוסים ‘נמנעים’, שניכם תפעלו להשאיר את העניינים כמות שהם. אולי תדברו ביניכם על שינוי, אולי תתייעצו עם חברים, אולי תשבו עם אדריכל, אבל זה יהיה רק למראית עין, כי בינתיים שום דבר לא ישתנה. הסיכויים שתעשו שיפוץ הם נמוכים.
