כלבא שבוע הדיר את בתו רחל מנכסיו, לאחר שהתחתנה עם עם הארץ.

לאחר שנעשה עקיבא לרבי עקיבא, רצה כלבא שבוע להתיר את נדרו. האפשרות לעשות זאת היא על ידי מציאת פתח – עובדה שאילו הייתה ידועה לנודר בזמן שנדר, הוא לא היה נודר. כלבא שבוע טען שאילו היה יודע שהחתן יהיה אדם גדול, לא היה נודר.

וה’תוספות’ שואל: פתח מועיל רק אם העובדה המתירה הייתה כבר בשעת הנדר, ואילו כאן בשעת הנדר האמת הייתה שהחתן היה עם הארץ – אין פותחין בנולד.

ומתרץ: “שורש הגדלות של רבי עקיבא היה כבר בשעת חתונתו, מכיוון שכבר אז הוא החליט ללכת ללמוד. ודרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול…”

היסוד המרגש של תוס’ הפך לשיר יפהפה על ידי אהרן רזאל ובני בית המדרש לתורה והלכה. מקום מופלא שמסייע לכל בחור למצוא את הדרך שלו כדי להיעשות אדם גדול.

השיר הזה הוא שיר הלל לתורה ולאהבת התורה של הבעלים, האחים והבנים שלנו במסע המפרך שלהם יום אחרי יום בדרך להיעשות אדם גדול.