כלכלה - הפסקת קפה

לחיות או לשרוד | פרנוסה, מה יהא עליה?

Officehafsakat — Sun, 05 May 2024 10:50:59 +0000

אומרים שהעול הוא של הבעל ואנחנו רק עושות השתדלות לפרנס.

בפועל, רובנו מרגישות אחרת.

מעבר לאחריות שאנחנו נושאות, יש גם את כל ה’נזקים’ שהעבודה היא מביאה איתה.

לפעמים נראה כאילו אנחנו בוואקום. הרי אין מה לעשות, “צריך לפרנס”.

“וחוץ מזה, תגידי תודה שיש לך עבודה מסודרת”.

אז גם אסור להתלונן, כי מה לעשות? ב”ה יש לי עבודה מסודרת. מה שנשאר הוא פשוט להדחיק את התסכול ואת התחושות הקשות

ולקוות שיום אחד יגיע נגיד, יצדיע לנו על אורח חיינו ויבטיח להפקיד לנו משכורת מכובדת כל חודש, רק מפני שמגיע לנו.

ומה בינתיים?

בינתיים מנסים לשרוד, לצלוח את מיליון המשימות ולסמן וי גדול על כל יום שעבר בהצלחה, ולהתפלל שתהיה הצלחה דומה גם מחר…

—

להיות אישה מפרנסת זה בהחלט דבר שראוי להערכה.

לא רק שאת מחזיקה בתואר ‘העובדת המושלמת’ עם כל המחויבות והאחריות שנדרשות ממך.

את גם נושאת את תואר ‘האמא המושלמת’ – עם כל מה שזה כולל, ואיך לא? כמובן, גם ‘האישה המושלמת’.

לימדו אותנו שבחיים אי אפשר הכול…אז לימדו.

הנה, עובדה.

זה לא קל, אבל זה אפשרי.

—

אכן, לא קל לשרוד יום אחרי יום.

לפעמים התחושה היא שאין לדבר סוף.

את עובדת ועובדת ואז נאלצת להישאר עם ילד, מה שגורם לך להתנצל לבוסית, להבטיח שזה לא יקרה שוב בתקופה הקרובה ולנסות לרצות אותה במשך שבועיים לפחות.

(הרי ‘העזת’ לקחת יומיים חופשה…)

הנה, מגיע גם התור שלך לכאבי ראש. חצי חולה את נגררת לעבודה. הרי לא תיקחי לעצמך עוד יום מחלה…

בצהריים צריך לבדר את הילדים ולבדוק שיעורי בית ולספר סיפורים, לתת ארוחת ערב, לעשות אמבטיות, לתת חיבוקים, נשיקות, חיבוק אחרון

ו…

מה עושים??????

איך עוצרים לרגע את המרוץ הזה?

כולנו מבינות שהוא לא הגיוני, אבל נראה כאילו אין ברירה. נכון. יכול להיות שאין פתרונות קסם מיידים.

אבל ברור שיש לך זכות להציב סימני שאלה.

לא, לא על השאלה אם לצאת לעבוד או לא,

אלא – האם החיים חייבים להמשיך להיראות כך?

יש סיפור ילדים מפורסם על פיל שעמד בכלוב במשך שנים. הגיעו תיירים ולא הבינו, למה הפיל לא זז?

אולי הוא עייף היום? אולי הוא עצוב?

הגיעו למחרת, והנה, הפיל עומד בדיוק באותה נקודה. שאלו התיירים את עובדי גן החיות, מה הסיפור של הפיל הזה?

למה הוא עומד בדיוק באותה נקודה?

ענו להם עובדי גן החיות: כשהפיל היה קטן, קשרו לו את הרגליים במשך כמה ימים. ביום הראשון הוא נאבק, נלחם, ניסה לזוז בכל הכוח ולא הצליח להשתחרר.

ביום השני הוא החליט שהוא לא מוותר. רקע, השתולל אך לא הצליח להשתחרר. ביום השלישי הוא ניסה לאחור, אולי בתנוחה אחרת זה יעבוד, וגם אז לא הצליח.

ביום הרביעי הוא ניסה ‘בקטנה’.

ומאז, הוא כבר לא מנסה…

—

לכל אחת מאיתנו יש את המקום שהיא ‘הפסיקה להאמין’ שאפשר לזוז ממנו.

אצל אחת זה למצוא את התחום שהיא באמת רצתה לעסוק בו, אצל השנייה זה פחות שעות עבודה ואצל השלישית זה מקום עבודה קרוב יותר לבית.

אבל מה לעשות?

תגידי תודה שיש לך עבודה.

אז תודה לך ד’ שיש לי עבודה.

ותודה שפתחת לי את העיניים להבין, שאני לא חייבת להישאר ‘תקועה’.

איפה את בוחרת להעמיד את סימני השאלה?

מחכה לשיתוף שלך במייל: [email protected]

בטוחה בשחרור שלך!

מיכל

הפוסט לחיות או לשרוד | פרנוסה, מה יהא עליה? הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

פרשת המן שתיים מקרא ואחד תרגום

Officehafsakat — Tue, 23 Jan 2024 12:38:40 +0000

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַּם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסִּנּוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.

וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְּעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ.

וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ [קֳדָמוֹהִי] יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָה אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ.

וַאֲמַר מֹשֶׁה בִּדְיִתַּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִּי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָּהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן.

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן.

וַהֲוָה כַּד מַלִּיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל וְאִתְפְּנִיּוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

וּמַלִּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר.

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.

שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן.

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.

וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא.

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.

וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַּעְדַּק מְקַלַּף דַּעְדַּק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא.

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה.

וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכָל.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּיהּ גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַּלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְּבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְּבוּן.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.

וַעֲבַדוּ כֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַטוּ דְּאַסְגִּי וּדְאַזְעַר.

וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.

וּכְלוֹ בְעֻמְרָא וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִּיר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לְקָטוּ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגֵז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה.

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

וּלְקָטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ וּמָה דְמִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיאָתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחַד וְאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.

וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִּי מַלִּיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֱפוֹ וְיָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָּׁלָא בַּשִּׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא:

וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:

וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דִּפַקִּיד מֹשֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵיהּ:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:

וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵּיהּ בְּחַקְלָא:

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵּיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָט וְלָא אַשְׁכָּחוּ:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתָי:

רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גַּדָּא חִוָּר וְטַעֲמֵיהּ כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ:

וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן יָת לַחְמָא דִּי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל משֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

כְּמָא דִי פַקִּיד יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרָא:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְּמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָּא אֲכָלוּ עַד דְּאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן:

וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא:

בקשה לאחר אמירת פרשת המן

אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

הפוסט פרשת המן שתיים מקרא ואחד תרגום הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

אמירת פרשת המן

Officehafsakat — Tue, 23 Jan 2024 12:33:34 +0000

מקובל מר’ מנחם מנדל מרימנוב שסגולה מיוחדת לומר את נוסח פרשת המן, שנים מקרא ואחד תרגום, ביום שלישי של פרשת בשלח -היום.
וסגולה גדולה לומר זאת כל יום כמו שמובא בירושלמי :”כל האומר פרשת המון בגל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו”.
שנזכור, כי מידיו הכל.

מצורף נוסח פרשת המן, וכאן תמצאו נוסח מלא שניים מקרא ואחד תרגום.

בשורות טובות

נוסח פרשת המן
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

וַיאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לא:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:

וַיּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וּבקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֵת תְּלֻנתֵיכֶם עַל יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִינוּ עָלֵינוּ:

וַיאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכל וְלֶחֶם בַּבּקֶר לִשְׂבּעַ בִּשְׁמעַ יְהוָה אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לא עָלֵינוּ תְלֻנּתֵיכֶם כִּי עַל יְהוָה:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן אֱמר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֶת תְּלֻנּתֵיכֶם: וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל משֶׁה לֵאמר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמר בֵּין הָעַרְבַּיִם תּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלהֵיכֶם:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפר עַל הָאָרֶץ:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לא יָדְעוּ מַה הוּא וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵיהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עוֹמֶר לַגֻּלְגּלֶת מִסְפַּר נַפְשׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:

וַיַּעֲשׁוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: וַיָּמדוּ בָעמֶר וְלא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לא הֶחֱסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: וַיּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר:

וְלא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצף עֲלֵהֶם משֶׁה:

וַיִלְקְטוּ אתוֹ בַּבּקֶר בַּבּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעמֶר לָאֶחָד וַיָּבאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַגִּידוּ לְמשֶׁה: וַיּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעדֵף הַנִיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבּקֶר: וַיַּנִיחוּ אתוֹ עַד הַבּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לא הָיְתָה בּוֹ: וַיּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לא תִמְצָאֻהוּ בַּשָׂדֶה: שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לא יִהְיֶה בּוֹ:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקט וְלא מָצָאוּ: וַיּאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר מִצְוֹתַי וְתוֹרתָי: רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי:

וַיִּקְרְאוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ: וַיּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלא הָעמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלא הָעמֶר מָן וְהַנַּח אתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדרתֵיכֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל משֶׁה וַיַנִּיחֵהוּ אַהֲרן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהָעמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:

תפלה על הפרנסה
אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

לאמירת פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום, לחצו כאן.

הפוסט אמירת פרשת המן הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

דירה להשכיר – חלק א’

hafsakat_admin — Mon, 25 Dec 2023 11:39:07 +0000

לפני כ-9 שנים, בעודי פקידת משכנתאות בבנק, הגיעו אליי זוג לקבלת אישור עקרוני למשכנתא לדירה להשקעה.

שאלתי אותם שאלות אינפורמטיביות, וכך בערך זה נשמע:

“במה אתם עוסקים?”
“אני מזכירה ובעלי אברך”.
“מה הכנסתכם?”
“9,000 ₪, במשותף”.
“האם יש ילדים?”
“כן. ארבעה, ב”ה וכן ירבו”.
“יש לכם דירה בבעלותכם?”
“כן. אה… ויש עליה משכנתא”.
“יש לכם רכב? קרנות השתלמות? קופות גמל?”
“לא לא לא”.

“אז מאיפה יהיה לכם כסף לקנות דירה? לשלם למתווך? לעורך דין? לשיפוץ קוסמטי קטן? ואם אפשר, בבקשה תסבירו לי למה?! למה אתם עושים את זה? למה אתם צריכים את ההרפתקה הזו? ומאיפה האומץ?”

כך יריתי את כל השאלות.

ו.. רגע, שניה!

“ואם יהיה פיצוץ בצנרת? ואם לא יהיו שוכרים מספר חודשים? ואם תהיה נזילה בניאגרה?”

ניסיתי, באמת ניסיתי להוריד אותם מעץ הגבוה, אבל הם – בשלהם.

“איתך או בלעדיך – תהיה לנו דירה להשקעה”, הם השיבו בחזרה.

“תראי, הגדולה שלנו כבר לא קטנה (בת 6, אני לא אשכח את זה…!) היא בת וב”ה יש לה עוד אחים אחריה וכן ירבו, אז אם לא נקנה עכשיו דירה להשקעה, מתי נעשה זאת? אחרי בת-המצווה שלה? כשכבר נהיה משפחה גדולה יותר, בעז”ה? עם הוצאות גבוהות יותר? ולכי תדעי, אולי המחירים יקפצו וערך הדירה יעלה? (והוא אכן עלה, ועוד איך עלה!)

וחוצמזה שלא מעט מכרים שלנו עשו את זה והצליחו יפה מאוד. בדקנו את האפשרויות, ראינו את הדירה, ובינינו – אנחנו לא צריכים לישון בה, ב”ה, אפילו לילה אחד. הרי היא תושכר ודמי השכירות ישלמו את תשלומי המשכנתא, אז אנחנו הולכים על זה, את מצטרפת?”

אני זוכרת שגם קפצה לי המחשבה “איזה חוסר אחריות לעשות מהלך שכזה”, אבל אז הבעל הוסיף את המשפט, “זו חובת ההשתדלות שלנו”.

ומפה, זה כבר היסטוריה.

נכון, התהליך היה מאתגר מעט מאחר שמדובר בשתי משכנתאות – הם לקחו משכנתא על הדירה הקיימת שלהם כדי שיהיה להם הון ראשוני לשלם למוכר, ולאחר מכן לקחו משכנתא על הדירה להשקעה שרכשו.

לאחרונה נפגשנו באירוע חברתי ושאלתי אותה, “ספרי, ספרי מה שלום הדירה להשקעה, חייבת לשמוע!”

“זוכרת שלא האמנת בזה? זוכרת שרצית להניא אותנו מזה? אז תדעי שהערך שלה הכפיל את עצמו והיו לנו בסה”כ שלושה חודשים במהלך כל השנים שהדירה לא הושכרה – וגם את התקופה הזו עברנו בשלום, כפי שאת רואה”, היא חייכה. “אה.. והכי חשוב, הבת השנייה שלנו חגגה השנה בת- מצווה, ואת יודעת מה קנינו לה מתנה? דירה נוספת להשקעה”.

מה צריך לקחת בחשבון לפני שרוכשים דירה להשקעה?

איך והיכן מגייסים את הכסף לרכישת הדירה?

למי פונים?

כל זאת ועוד, בגיליון הבא…

הפוסט דירה להשכיר – חלק א’ הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

כלכלת ברזל

Officehafsakat — Wed, 25 Oct 2023 18:12:55 +0000

תקופה קשה עם חוויות קשות. כולנו באבל.

אבל לאומי שקשה לתאר במילים.

להיות חלשים זה טבעי, ולהיות חזקים זו בחירה.

אני מקבלת הרבה שאלות בתור יועצת לכלכלת המשפחה,

מה עושים, מאיפה משלמים, איך מכניסים וכולי.

בימים כאלו של חוסר ודאות, זה הזמן להתחזק באמונה וביטחון בד’.

אז אתחיל במה שקראתי ב’חובות הלבבות’ בשער הביטחון:

“חלק מהתועלות שיש לעובד השם מהבטחון, היא ע”י שהוא בוטח על אלוקיו, כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו. ואז יש לו מנוחת הנפש מהדאגות, הוא יכול להתמסר לעבודת השם, הוא מרוצה ושמח ממצבו הכלכלי והוא מחוסן בפני ההשפעות השליליות של הממון”.

עיקר העבודה שלנו היא לחזק את האמונה והביטחון בד’, שהוא משגיח עלינו בכל דבר וגם בענין פרנסה. יחד עם החיזוק באמונה, זה לא סותר את חובת ההשתדלות שלנו, ולכן אסכם פה כמה דגשים שכדאי לשים לב אליהם:

בין שאתם שכירים/עצמאיים וההכנסות שלכם הולכות להיפגע, חובה לבנות תקציב שיכלול את ההוצאות הקבועות שעתידות לצאת, וכן את הצריכה שלכם לחודשיים הקרובים. להבין את הפער והסכום שחסר, לדבר במספרים ולראות את התמונה המלאה, ואז אפשר להתחיל לפעול ובעז”ה להצליח לעשות מהלכים חכמים, נכונים ויעילים.

אם אפשר לצמצם את הפער בוודאות – מצוין. איך לצמצם אותו?

אפשר לדחות קניות שלא נצרכות לעכשיו (גם אם יש לזה כסף מוכן בצד).

אם מכביד עליכם ההו”ק לחיסכון בקופות, ניתן להקפיא. (כמובן, חשוב מאוד לא לשכוח להחזיר ברגע שמתאפשר…)

הוצאות שמפרישים בחודשי בשביל השנתי (כלומר, סכום כסף שמפרישים בכל חודש בשביל הוצאה שנתית כמו חופשות, תחילת שנת הלימודים, חגים וכולי) – כרגע אפשר לעצור.

אם ממש אין ברירה, ניתן להקפיא משכנתא והלוואות. שימו לב שיש לזה השפעה על עתיד התשלומים, ולכן ממליצה לעשות את זה אך ורק בהתייעצות עם אנשי מקצוע!

דברים נוספים שחשוב לזכור תמיד ובמיוחד עכשיו:

קניה בתשלומים רק נראה פתרון!

כשאנחנו מנהלים בקרה ומעקב על ההוצאות וההכנסות שלנו, המצב נמצא יותר בשליטה, ולכן חשוב דווקא בימים אלו, אף שאין ראש לזה, לא לוותר על זה!

אל תסמכו על מענקים שאולי תקבלו. מה שלא פה – לא קיים.

כולנו תפילה לימים רגועים וטובים יותר בקרוב ממש.

הפוסט כלכלת ברזל הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

תשבו כעין תדורו

Officehafsakat — Tue, 26 Sep 2023 09:45:07 +0000

*ריח של סכך, שרשראות מוזהבות נעות ברוח. סדינים צחורים וקור סתווי שמתגנב לו חרש פנימה. כמה טרחת על הבית הארעי הזה. כמה השקעת בו. והנה, עוד רגע הכול מאחורייך. הדפנות הגדולות יחזרו אחר כבוד למחסן, הקישוטים היפים יאוחסנו במקום של כבוד עד לשנה הבאה. ואת, את תחזרי לבית הקבע שלך, למקום הבטוח, המוכר והמוגן כל-כך.

כמוך-כמוני, וכמונו עוד עשרות אלפי נשות עמך ישראל. אך ביניהן, נסתרות מהעין, כמעט בלתי מורגשות – נשים, שכשיסתיים החג המיוחד הזה, אין להן בית קבע לחזור אליו. הן ימשיכו לנדוד ממקום למקום, מסוכה לצריף רעוע וממנו אל מחסן ואל הגינה הציבורית. אחת כזאת הסכימה לחלוק אתנו את הרגעים והחוויות, כי אחרי החג הזה אין לה לאן לחזור. לא עכשיו, לא בעתיד.

*משנה מקום אינו משנה מזל

את מלכה אני מוצאת באמצע אריזה. שקיות-שקיות מכל צבע וסוג, עמוסות בבגדים, במשחקים ובעוד כמה חפצים בלתי מזוהים. אני מתיישבת לידה על הספסל, מתמסרת לשמש החמימה ומנסה להבין איך היא הגיעה למצב הזה.

“היינו משפחה רגילה לגמרי. מבטיחה לך, לגמרי”, היא פותחת במונולוג, עדיין לא מביטה בי, עדיין אורזת. “חמישה ילדים, הוא אברך, אני בבית. חיים מפה לשם. חודש אחד מצליחים לשלם שכירות, בחודשיים שאחר כך לא. חשבון בנק מעוקל, קצת תרומות מאנשים טובי לב, קצת עזרה מקופת העיר. לא מצב מרנין, אבל בהחלט סביר. מכירה הרבה כמונו”.

ואז, מה קרה?

“זה לא הגיע בבת אחת. הצרכים גדלו, הילדים גדלו, והחובות גם הם גדלו. פתאום עברה חצי שנה שלא הצלחנו לשלם שכירות כלל, אף על פי שגרנו בדירה של חדר וחצי שעלות השכירות שלה הייתה מגוחכת. בכולל שילמו רק דתות, והכסף הזה עבר ישירות לאוכל לילדים. הפסקנו לשלם חשבונות מים וחשמל, הפסקנו לשלם שכר לימוד לבית הספר, הפסקנו לקנות כל דבר שלא נכנס תחת ההגדרה של ‘אוכל’. מרגע לרגע המצב הלך והחמיר. בעלי התחיל לקח הלוואות שלא היה לו מהיכן להחזיר אותן, ואז, בלית ברירה, הוא הסתבך עם השוק האפור. שלא תדעי מצרות. אני אומרת לך מניסיון. עבירה להתעסק אתם. אבל איזו ברירה הייתה לנו? ואז המצב רק הלך והחמיר והלך והחמיר”.

מתי הגיעו מים עד נפש?

“כל הזמן המצב היה של ‘מים עד נפש’. שחינו בכוח, צללנו, טבענו, וכל הזמן השתדלנו לעלות על פני המים ולקחת עוד קצת אוויר. קיווינו שיגיע יום שהכול יסתדר, אפילו שידענו שלפי ההיגיון אין שום סיכוי שזה יקרה. בעל הדירה פתח לנו תיק בהוצאה לפועל, והוא נוסף על תיקי הוצאה לפועל שכבר היו שם על שמנו. עשינו בעבר הסדרי חוב ופריסת תשלומים שלא עמדנו גם בהם. מעקלים כבר היו אצלנו אורחי קבע, והיה ברור שהיציאה מהבית היא רק עניין של זמן”.

מלכה מתארת יום חורף גשום שבו היא חזרה הביתה עם הילדים אחרי יום לימודים ארוך, וגילתה דלת נעולה, סגורה על מנעול ובריח. “בעל הדירה שפשוט נמאס לו מאתנו, הוציא את מעט החפצים שעוד נותרו לנו אחרי העיקולים, החוצה, לרחוב, והחליף מנעול. השאיר אותנו בחוץ, עם הבגדים שלעורנו – שגם ככה לא היו רבים מאוד – בלי הודעה מראש. כשהתקשרתי אליו בוכה, הוא אמר לי שהוא מצטער, אבל הדירה כבר מושכרת למישהו אחר”.

*שְֹבעת ימים

היום מלכה יודעת שמה שעשה בעל הדירה אינו חוקי. עורך דין של הסיוע המשפטי של משרד המשפטים מנסה לסייע להם בעניין. אבל אז, מתוך המצוקה וחוסר האונים, מלכה ובעלה לא ביררו כלום. הם לקחו את הילדים והלכו לחפש למשפחה שלהם מקום אחר.

“בהתחלה ישנו במחסן של בית הכנסת. לידו היה ארגון שמכר ארוחות בעלות של שקל לארוחה. כך היה לי במה להאכיל את הילדים, ואיכשהו ‘סחבנו’ בחודש הראשון. אחרי חודש הגיעו אלינו ראשי העמותה של בית הכנסת ובחוסר נעימות גדולה ביקשו שנתפנה. עברנו לישיבה נטושה. לא היה שם מים ולא היה חשמל, והיה חורף, להזכירך. אבל מה לעשות? משפחות מוצא אין לנו, חברים כבר מזמן אין לנו, והעמותות שפנינו אליהן לא עזרו בדיור. פנינו למשרד השיכון כדי לקבל דיור ציבורי, אבל נכנסנו לרשימת המתנה מזעזעת שלא יכולנו לצפות שנקבל משהו בכלל”.

והילדים?

זו הפעם הראשונה שמלכה מישירה אלי מבט, ואני רואה דמעות מתנוצצות בעיניה. “נו, מה את חושבת? הרווחה התערבה. שלושה כבר היו בוגרים, אז הם לא היה תחת הרווחה, אבל את שני הקטנים לקחו לנו, כי אמרו שהם בסיכון גבוה ושאי אפשר לגדל ילדים ברחוב. הם טענו – ואני מבינה אותם – שלא די באהבה וחום כדי לגדל ילדים. כך הילדים עברו לפנימיות, ואנחנו מבקרים אותם כל הזמן, אבל הם לא יוצאים הביתה לחופשה, כי אין בית”.

איך אתם מסבירים להם את המצב שלכם?

“כשעברנו ממקום למקום גוננו עליהם מאוד. הצער, הסבל, הכאב והפחדים היו מנת חלקנו, אבל על הילדים שמרנו מכל משמר. בתחילה הם עוד היו קטנים, אז יכולנו ‘למכור’ להם סיפורים על חווית מעברי דירות והרצון לגוון ולשנות. אבל הם גדלו וקלטו גם את הלחץ שלנו, וחוו אתנו את הפחדים והדאגות, אז זה הפך לחלק מהחיים שלהם, גם בלי שמדברים על זה במפורש”.

על הילדים הבוגרים מלכה בוחרת שלא להרחיב את היריעה. אני מבינה שמדובר כאן בנקודה רגישה וכואבת, אולי אפילו יותר מהכול.

איפה אתם נמצאים היום, מלכה?

“פה ושם. בכל פעם מוצאים מקום אחר לישון בו. החיים שלנו ארוזים ב-7 שקיות”, היא מצביעה על התכולה הנחה לרגלינו, “ועכשיו אנחנו מחכים לתשובה דחופה מעמותה שאמורה להשיג לנו דירה בחינם. הם אמרו שהמקרה שלנו חריג ויוצא דופן. אם הם יצליחו, אולי גם הילדים יוכלו לחזור, בעזרת השם”.

היא משתתקת, וגם אני. מה כבר אפשר לומר? המחשבות רצות לי. במוח, מעורבבות במאות שאלות שאני יודעת שלא אשאל. ובכל זאת, התחושה שלה חשובה לי.

ואיך את בתוך הסיפור הזה?

“אני? מי חושב עלי? אני לא רוצה לחשוב על מה שעובר עלי. אם הייתי חושבת, כבר מזמן לא הייתי אני. הדרך היחידה לשרוד את צורת החיים הזו היא לא לחשוב. לא לשקוע ברחמים עצמיים, לא להצטער כל רגע על האופן שבו שאני חיה ועל התגלגלות החיים שלי. אם אני אחשוב על זה – אני אטבע. חייבת להישאר מעל המים”.

ואיך שורדים, באמת?

“בהרבה אמונה. לפעמים בקושי מצליחים להרגיש אותה, אבל תמיד מפעמת תקווה. הקדוש ברוך לא עזב אותנו, הוא רק מסתתר, ואנחנו מחפשים אותו בכוח. לא מוותרים. עכשיו, בחג, כל עם ישראל מרגיש כמונו, אז יש בכך מעט נחמה”.

בחג הקרוב הם מתכננים לישון בסוכות חינם שממוקמות על אם הדרך. סוכות שמוקמות על ידי עמותות חסד בעבור מי שאין לו סוכה. הם מחלקים את החג למספר חלקים ונודדים בין הסוכות השונות.

ואחרי החג? אחרי החג הם ימשיכו לנדוד, עד שימצאו מנוח.

רחל אביטן, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית ומשפחתית:

“לעתים המציאות עולה על כל דמיון, ומציאות החיים של אנשים רבים נראית בלתי הגיונית ובלתי אפשרית. יכולתו של האדם לשרוד במצבי מצוקה וקושי ולהצליח להגן ברמה מסוימת עליו ועל בני משפחתו, קשורה לאינסטינקט ההישרדות הראשוני הקיים בכל אחד מאתנו. החיים מאלצים אותנו לגלות רמות הישרדות שאין דומות להן. במצבי קושי מעין אלו חשוב לנסות להיעזר כל הזמן בגורמים מבחוץ. כשאין רשתות תמיכה משפחתיות ו/או חברתיות, יש לנסות לקבל סיוע מגורמים תומכים ומתווכים. ההישרדות קשה בעיקר כשאין תמיכה. כדאי להסתייע גם בתמיכה רגשית, כי ההתמודדות במישור הרגשי קשה לא פחות, ולפעמים אפילו יותר.

בנוסף, מצבים מעין אלו משפיעים על המערך המשפחתי כולו. גם כשמסתירים מהילדים את המצב האמתי – יש להם חיישנים חזקים מאוד להבין מה קורה. כשלא מדברים אתם גלויות על המצב ולא מסבירים להם ברמה התואמת את גילם, הם עלולים לפתח חרדות בסגנון “יקחו אותי מהבית”, “לא יהיה לנו מה לאכול”, “נמות ברעב”. יש להסביר את הקושי לילד בצורה מותאמת לגילו, ויחד עם זאת לא להפחיד אותו ולתת לו את ההרגשה שאבא ואמא יעשו הכול כדי שלא יאונה לו כל רע.

גם במצבים שבהם המשפחה מתפרקת וכל אחד הולך למקום אחר, עדיין צריך להינתן הסבר, לצד תקווה שיגיע יום שהמצב ישוב לקדמותו. עצם העובדה שההורים מבקרים את הילדים ושומרים על קשר אינטנסיבי אתם, מאפשרת לילדים לא לפתח משבר אישי סביב המשבר המשפחתי.

אפשר להגיד לילד, “חשבנו שהכי טוב בשבילך, נכון להיום, להיות במקום שיוכל לדאוג ולספק את הצרכים שלך. בינתיים אבא ואמא יחפשו לכולנו בית וינסו להסתדר כדי שתוכל לחזור כמה שיותר מהר”. ההרגעה היא עיקרון חשוב ובסיסי במצבי המצוקה הללו, כדי למנוע האשמה עצמית והתפתחות של חרדה שאינה מטופלת”.

גם מלכה רוצה, בדיוק כמוך, לארוז את הסוכה שלה ולחזור הביתה. לבית שלה.

היא עדיין לא יכולה. בטח לא השנה.

אבל אולי בשנה הבאה.

הלוואי.

הפוסט תשבו כעין תדורו הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

קפה בשנים | התנהלות כלכלית-זוגית

hafsakat_admin — Wed, 24 Aug 2022 12:07:25 +0000

יהודית דיקמן.

נושא הכסף וההתנהלות הכלכלית הזוגית הוא נושא רגיש ברוב הבתים בכל השנה אבל כשהחגים מתקרבים והקף הקניות גדל הנושא הופך לרגיש שבעתיים. איך מגיעים לחגים בצורה רגועה ובלי ויכוחים חסרי תכלית על כסף?

כמעט חגים. ואסתי מתכוננת. בראש השנה הם מארחים אז צריך להזמין בשר, יוני ושירה צריכים בגדים, שני צריכה נעליים, לעצמה היא גם צריכה משהו נחמד, וחיים צריך מגבעת חדשה. צריך להביא גם מתנה יפה לחמותה, וצריך גם סכך חדש כי האחרון ניזוק בהצפה במקלט. אסתי חוזרת הביתה כשידיה אוחזות בשקיות ממותגות. בהתלהבות היא פורשת את הרכישות החדשות מול עיניו, והיא שלמדה לקרוא כבר את האיש שלה, רואה את הרטט העצבני של נחירי אפו. חיים תוהה, זוקר את גבותיו במורת רוח: “את בטוחה שהיינו צריכים את כל הדברים האלה”? “הקשתות היו במבצע, וליוני הוספתי רק את האפודה החמודה, ולא יכולתי שלא לקנות גם את החולצה הקטנה הזו לשני” היא מתגוננת “ואת כל שאר הדברים היינו ממש צריכים”. היא מוסיפה כמעט בלחישה, “וצריך היה גם לשדוד בנק” אומר חיים.

כמעט חגים, וההוצאות לקראת החג גדלות, המשכורת ממש לא. ולא זו בלבד אלא שהארנק חרוך עדיין מהוצאות החופשה. משפחה צעירה, שלושה ילדים, אסתי עובדת, חיים לומד, והם גם משלמים משכנתא, לא גדולה אמנם, אבל כזו שמבקשת את שלה מדי חודש.

אז צריך וצריך, באמת צריך? בהתנהלות משפחתית כלכלית הצרכים והרצונות לא ממש חד משמעיים בעיני כל אחד מבני הזוג, מקדחה נטענת לבניית הסוכה היא צורך בעיניו של חיים, אבל אסתי חושבת שהוא רצון מיותר, ואפשר להשאיל אותה בגמ”ח, אבל על בגד חדש, נעליים נוספות, ושני קינוחים בארוחה אחת אי אפשר לוותר.

התנהלות כלכלית היא אחת הדוגמאות בהם גברים ונשים פועלים אחרת. מורת הרוח של חיים מחוסר ההתנהלות האחראית, לכאורה, של אסתי בהיקף קניותיה, נובעת מהנטייה הטבעית שטבע בו הקדוש ברוך הוא, לאחריות לפרנסת המשפחה גם אם התברכת בבעל שתורתו אומנותו, והקושי שלו לגבי קשיי הנזילות, הוא הרבה יותר בסיסי ומעיק, זה לא רק קושי כלכלי, זהו קושי שיושב על מקום רגשי. הדאגה הזאת נמצאת במינון הרבה יותר נמוך אצל נשים. אנחנו נתעורר ראשונות לקולו של התינוק הבוכה, לא כי אנחנו יותר טובות אלא כי זו הנטייה הרגשית שקבלנו- כדי להמריץ אותנו לקום אליו ולטפל בו. מלבד הנטייה הרגשית המולדת, כל אדם גדל בבית שונה בו ההתייחסות לכסף היא שונה. כל אחד מבני הזוג מגיע למערכת היחסים עם סדרי עדיפיות ונורמות שונות בנוגע להתנהלות כלכלית נבונה וכן חסכים ומשקעי ילדות שעיצבו את דעותיו בנוגע לבזבזנות מול חסכנות.

על בסיס הבנות אלו , אפשר לצאת לדרך כדי לתכנן את הוצאות החג.

איך עושים את זה?

את ה’צורך’ מבררים בבית, אסתי. הרתיחי מים לקפה, שבי עם חיים לפגישה זוגית בה תדונו בצורה נינוחה על המשך ההתנהלות הכלכלית. הגיעו לפגישה מוכנים עם רשימה מפורטת של כל מה שאתם חושבים שאתם זקוקים לרכוש בתקופה הקרובה.

הבינו שאין צודק ולא צודק, זוהי פגישה למטרת ליבון הדברים והבנת הצרכים השונים של כל אחד מכם. תקשורת נכונה בנושא כסף מתחילה קודם כל בהקשבה, באמפטיה ובנכונות לבוא אחד לקראת השני. מטח האשמות הדדיות לא תגרום לבן הזוג להסכים עם הצד שלך אלא להפך.

חשבו יחד מה באמת חסר לכם, מה אתם כל כך צריכים שאי אפשר בלעדיו, מהו צורך אמיתי, ומהו רצון שמתחפש לצורך. נעליים לוחצות, מגהץ ששבק או עששת הם צורך אמיתי שיש לפתור אותו, אבל שלוש קשתות חדשות לשירה שיתאימו לכל שמלה, יוכלו לחכות.

קצת מחשבה

נכון אסתי, אי אפשר להגיע בידיים ריקות וצריך להביא מתנה, אבל היא לא חייבת להגיע מחנויות ממותגות, ואפשר להביא במקומה עוגה משובחת, או תוספת מעניינת שיתקבלו בברכה ובשמחה. לא הכרחי להשקיע ברכיבים יקרים בכל המנות של תפריט החג, לוק חדש ולא שגרתי למוצרים בסיסיים יתן את תחושת החגיגיות באותה מידה.

אז צאו מהתפיסה שאחד צריך לצאת מנצח ואחד צריך לוותר, עשו סדר בדברים והגיעו להסכמה מתוך כבוד הדדי. אם תתנו לצרכים ולרצונות של בן הזוג מקום מכיל זו תהיה המתנה היפה ביותר שתוכלו להעניק לעצמכם לחג.

הפוסט קפה בשנים | התנהלות כלכלית-זוגית הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.