זכינו ובשבתות האחרונות מצטרפות להן כמה קדושות יחד –  קדושת ספירת העומר (שבע שבתות תמימות תהיינה) עם קדושת היום השביעי. ראוי אם כן להעמיק וללמוד מה מסמלת הספרה שבע ששבה וחוזרת באופנים שונים פעמים רבות כל כך בהקשר של קדושה. 

הספרה שש מסמלת את עולמנו החומרי והגשמי, המורכב משישה כיוונים: צפון, דרום, מזרח, מערב, למעלה ולמטה. לעומתו מסמלת הסיפרה שמונה את העולם הרוחני, הנסתר, כמו שמן הצף על פני המים וכמו נשמה נעלמת המחיה את הגוף ואינה נראית. הספרה שבע, אם כן, היא הספרה המסמלת חיבור בין השש לשמונה, בין הגשמי לרוחני, בין הנתפס בחוש לנעלם ולנשגב.

ואכן, זוהי הקדושה הנדרשת מעם ישראל. קדושה של חיבור בין שמים לארץ, בין איש לאשתו, בין גשמיות לרוחניות. קדושתה של ירושלים – “העיר שחוברה לה יחדיו” – המחברת את ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה, יכולה ואמורה לבוא לידי ביטוי בכל שבת שהיא המקדש בזמן, והשנה – בכל אחד מימות השנה הקדושים בקדושתה של שנת השמיטה. לא בפרישות ובנזירות אמורה לשכון קדושת ישראל, כי אם בצורת חיים כזו המשקפת בתוך העולם החומרי והיומיומי, רצוף המטלות והמשימות – את נוכחותו של ה’ יתברך. צורת חיים המהווה משכן לכבודו, המכוונת כל כולה אל נקודת השבע.

זוהי שמחתו הגדולה של רבי שמעון בר יוחאי היוצא מן המערה ורואה יהודי רץ עם שתי אגודות הדס לכבוד שבת. אותו אדם ממחיש בהליכותיו את היכולת היהודית המופלאה, המשתמשת בעולם הזה, הגשמי, ורותמת אותו לכבוד ה’ ולקיום תורתו. שנזכה לכך גם אנו, וזכותו של רבי שמעון בר יוחאי תגן על כולנו.

הפוסט ממה שמח רבי שמעון? – פרשת בהר הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

אחרי פסח אני חוזרת אל היומן, מרעננת לוזי”ם, קובעת יעדים, נפגשת עם פערים בין רצוי למצוי, בין מה שתכננתי לבין מה שקורה בפועל. שבועיים אחרי פסח אנחנו כבר עמוק-עמוק בשגרה השוחקת, ריצה למשרד, רשימת מטלות בלתי נגמרת. השמש שוקעת, צאת הכוכבים, מבית הכנסת הסמוך נשמעת ברכת הספירה: “אשר קדשנו… על ספירת העומר”. קריאת כיוון.

ימי החולין הללו והטרדות, כאבי הלב והמחויבות למשימות רבות כל כך, מספרים לי שחזרנו לשגרה. אך לא, אנחנו בימים של ספירה, של ציפייה, בעיצומו של תהליך התחדשות והתקדשות, וכלשונו של הרמב”ן: “והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש.”

ספירת העומר (גם אם אני לא מברכת… ימי הספירה מסייעין לאדם, כותב ה’שפת אמת’, לא עצם הספירה) מסייעת לי. כשם שאבות אבותי יצאו בימים הללו מתודעת עבדות שפלה למרוץ החיים, לחומר וללבנים – אל תודעת ייעוד נשגבה, להיות עם מקבלי תורה המנחילים את האמת האלוקית לכל באי עולם – כך גם אני מסוגלת בימים הללו לצאת מעט, פסיעה אחר פסיעה, מהעבדות הקשה של הלו”ז החונק ולהיזכר לשם מה אני כאן ומי הניח אותי פה, בכלל. להתרומם מקטנות היומיום מתוך ציפייה עמוקה והתרגשות לקראת המפגש. כמה אור שוטף את פינות החיים המוזנחות, הסיזיפיות, כשציפייה מתוקה מתנחלת בלב. כמה רחבות יש בכל תנועה כשאת משתוקקת ומחכה.

תנשמי לתוכך את הימים הללו. אל תתני להם לעבור כשגרה. תני להם להפוך את ליבך מכבוי ומשועבד, למואר ומצפה ומוכן לקבל תורה.

הפוסט ספירת העומר – לא שגרה, ציפייה. הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.