פרק 54
כבר היו לי חופשות לידה מוצלחות יותר. כלומר, חופשות לידה בלי איחודים מוזרים עם בני משפחה שלא סגורים על עצמם אם הם רוצים להתאחד בכלל ולמה. חופשות לידה בלי התלבטות לגבי ההמשך המקצועי שלי, בלי עמידה בדד ליינים משוגעים יחד עם בכי של תינוק מנסר ברקע, בלי חברות מן העבר שיוצרות איתי קשר ובלי טורים […]
פרק 53
הכל כל כך מסובך. למה ביטול הטור לא הביא לי רווחה?
פרק 52
זהו אחד הרגעים האלה, בהם אני מרגישה שאין לי מקום בעולם. אני לא רוצה להיות כאן. אני גם לא רוצה להיות באף מקום אחר. אז אין לי איפה לרצות להיות בכלל. קשה לי עם הווידוי הזה של אבא שלי. קשה לי להבין שאחרי הכל, לא קרה שום דבר מדי דרמטי שגרם לו לעזוב אותנו, נניח […]
פרק 51
“אמא שלי אף פעם לא סלחה לי על זה שעזבתי אתכן,” אומר אבא שלי, וזיכרון חי, חי מדי, מציף אותי. דפיקות בדלת, דפיקות שהולכות ומתחזקות, פעמון מצלצל שוב ושוב. אמא, יעל ואני סגורות בחדר חשוך. עמוק באוזניה של אימא תחובים אטמים עגולים, צהובים-זוהרים. ידעתי שזאת סבתא שלי. סבתא עם השיער השחור-אפור-לבן, סבתא עם השן האחת […]
פרק 50
אני ממהרת להביא כיבוד מהמטבח, גם כי זה הדבר הנורמטיבי לעשות וגם כי צורך דוחק בעשייה כלשהי מכה בי ברגע זה ממש. אולי בגלל שיעל, איתן בעלה, אבא שלי ונסיה נמצאים בסלון ונמנעים לפגוש זה את עיניו של זה. אין כל כך כיבוד. אני מחטטת קשות בארונות ומעלה ברשתי חבילת עוגיות סנדוויץ’ ישנות וחפיסת שוקולד […]
פרק 49
“אני לא מאמינה שעשית את זה,” צונחת נסיה על הספה. “את בטוחה שאת שפויה?” גם בי מנקרים אי אילו ספקות בעניין, אבל אני בולעת את הרוק בכוח ואומרת לה בקלילות של כאילו: “די בטוחה, כן.” “אבל… הטור הזה… זה היה החלום שלך….” מגמגמת נסיה. “אני לא רוצה לדבר על זה,” אני קוטעת אותה בתקיפות. “תה, […]
פרק 48
אני רוצה להגיע לשם. אולי עוד אפשר. מתקשרת ליעל. היא לא עונה, כמובן. אני מרגישה כל כך לא נעים, כל כך גרוע, ואין לי אפילו לאן להטיח אלפי התנצלויות, ואין לי אפילו על מי לכעוס חוץ מאשר על עצמי. “יעל? אתם עדיין שם?” “אליענה?”, הקול של יעל כבד ורטוב, כמו שמיכת פוך שנשכחה בגשם. “לא, […]
פרק 47
שוב הקפה חורך לי את הגרון. הקפה טעים, זה ברור, אבל אני לא מצליחה להתקדם לשום מקום. יושבת מול המחשב, מנסה, שוב, לכתוב את הטור הזה. תוהה, שוב, עד כמה היה חכם מצידי להסכים להצעה הנדיבה – אולי נדיבה מדי – של ענבל, לכתוב את הטור הזה בעודי חסרת ניסיון משמעותי בכתיבה. למה הם לקחו […]
פרק 46
אימא שלי, גיבורה שכמותה, עשתה בכל מיני דברים בחיים. ככה זה, כשאת אם חד-הורית ושתי בנותייך הקטנות תולות בך עיניים גדולות ודאוגות, את לא יכולה לעקם את האף, גם אם יש לך תואר ראשון במנהל עסקים ומציעים לך בסך הכל לנהל משרד, או למכור פרחים. אז אולי אני לא אמורה להיות כל כך מופתעת, כשאני […]
פרק 45
אני בהלם. פשוט בהלם. נסיה, אחותי היקרה, חסרת הטקט באופן בלתי מאובחן ולחלוטין חסר תקנה, רצה אליי בזרועות פרושות כאילו היא נמצאת עכשיו בשדה חמניות מלא אור וצבע ולא באולם אירועים קטן, צפוף ומדיף ניחוח רוטב פטריות. שמלתה התכולה מתנפנפת מאחוריה, עיניה בורקות וחיוכה רחב ברמות מעצבנות. תורידי את החיוך הזה מהפנים שלך! אני צועקת […]
