פרק 20
לא בטוח שאוטובוס מטרטר בשעת אחר צהריים עמוסה, הוא המקום הטוב ביותר לחולל בו שינויים מהותיים בחייך. אבל כבר מזמן למדתי שאם אחכה למקום ולזמן האידיאליים, כלום לא יקרה. פשוט כי אין זמן מושלם, ואין מקום מושלם; יש רק אותך, והנחרצות שבה את מחליטה שכך את לא מוכנה להמשיך יותר. אני שולפת את הפנקס הוורוד […]
עוצמת לרווחה פרק 58 – סיום
המכתב של אפרים “הבאתי לך ארוחת ערב”, המדריך נכנס עם מגש בצבע ירוק של בית חולים. מתיישב בצד השני של השולחן הקטן בלי שהוזמן. “לא רעב”, אני משחק את הקשוח. הבטן שלי מקרקרת כמו להקה של צפרדעים, מלשינה עליי. לא אכלתי מאז שנכנסתי לכאן, וזה אומר כבר 35 שעות. “אפרים”, הקול של המדריך עושה לי […]
פרק 57
פרק חדש וכמעט כמעט סיום לסיפור עוצר הנשימה…
שגרת גלות
הבלאגן מאיים להוציא אותה מדעתה, אבל לחזור הביתה?
56
נועה מספרת “תתארי לי מה את רואה, נועה”. בניינים רוקדים אני רואה. בניינים שהשתגעו לגמרי. “נועה, מה את שומעת?” מתכות חורקות. סירנות. תינוק בוכה. “נועה. את יכולה להיות איתי? אני רוצה שתסתכלי עליי!” אני בוהה בערפול. התמונה מתחדדת לי. אני כאן. “תסתכלי סביבך ותגידי לי חמישה דברים שאת רואה”, אני רואה את איריס קרובה מאוד. […]
פרק 53
בא לי שזה יצחיק אותי שאני אומרת לנהג לנסוע לדן פנורמה, תל אביב. אבל זה לא מצחיק אותי. בא לי לצחוק. אני נוסעת לפגישה. אני מנסה לדגדג את עצמי במילים. במלון שאני אוהבת את הריח שלו, מול הים, עם איזה איש אחד שכבר יצא לי להיפגש איתו כמה פעמים. עדיין אני לא צוחקת, פותחת את […]
פרק 55
חוי מספרת ברכב, הוא חייב להוציא את הפלאפון כדי לפתוח את הווייז. אני נושמת עמוק מול המכשיר הזה, ויש שם חמש עשרה שיחות שלא נענו. ההבעה של אפרים מבועתת כשהוא חושף את שם המתקשר. אבל כמו גבר, הוא לא חוזר. מורה לווייז לקחת אותנו לבית החולים, ואפילו מדליק סט שירים של הזמר שאנחנו אוהבים לשמוע. […]
פרק 54
חוי מספרת הוא שותק, וזה רע. כי המילים שאמר כאילו נשמעות שוב ושוב בחלל המלון, מתמזגות עם המנגינות הקלאסיות שנוסעות על השטיחים, חוזרות על עצמן. “סיפרת להורים שלי סיפורים הזויים ומצוצים מהאצבע”. הוא שותק, אבל אני שומעת את זה עוד פעם, ועוד. “עירבת רבנים ועסקנים. הסתת את ההורים שלך ודרשת דרישות מופרכות”. המילים צועקות לי […]
מחלה של שמחות | פרק 3
המטבח עמוס בידיים מתרוצצות. גם במאכלים. שולמית שוטפת כלים. ריבי מתבלת את הסלטים. אמא צובטת את הבצק ומייצרת ממנו נחשים לחלות. הריח המוכר של יום שישי. אני משרבבת ראש למטבח ומוצאת מפלט בסלון. אמא מגיעה אחרי, נוטשת את נחשי הבצק. “רוצים לשתות משהו? לאכול? ליבי, תגישי פרוסת עוגה לרובי. הכנתי שמרים, כמו שאת אוהבת”. “זה […]
מחלה של שמחות | פרק 2
“איך ההרגשה?” העיניים שלי ממצמצות. אור גדול נשפך מבחוץ. ישנתי המון. “ככה-ככה”, אני עונה בכנות. “אולי קצת יותר טוב”, אני מדגימה במרחק קטן בין האגודל לאצבע. מרגישה את המערבולת מעורפלת מעט, אבל קיימת. ממתינה לרגע שתוכל להתנפל עלי שוב. “צריך לארגן את המזוודה”, מזכיר לי רובי ופותח את המקרר. שתי ביצים נחות בכף ידו. אני […]
