איב שואלת אותי על הדס, על השבועות הראשונים שלה. העיניים שלה בולעות כל שביב של מידע, של קשר. אני מספרת לה על החיוך של הדס, על האופן שבו הוא מרכך את תווי הפנים הקטנים והחדים שלה וגורם להם לזהור. על הדובי הקטן, הלבן, הפרוותי, שקניתי לה ועכשיו מונח בפינת העריסה, רמז לחיים הרגילים שמחכים לה יום אחד בקרוב מאוד מחוץ לגבולות הפגייה.

היא מספרת לי על האשפוז שלה. על לפני הלידה, על אחרי, על המסתעף. “אני כמעט לא מכירה בכלל את התינוקת שלי,” היא אומרת ושתיקה משתררת בינינו. הרי לא לכל כאב יש מילים.
היא שואלת אותי איך הגעתי ל’חיים חדשים’. אני מספרת לה על רבקה ואנחנו צוחקות. משהו קליל ונעים מתחיל להירקם כמו גם משהו עמוק יותר, ואני מגלה רבדים נוספים באישיות הזו שמולי, כמוה לא הכרתי מעולם קודם לכן.

היא עולה חדשה. “כלומר לא חדשה ממש,” היא מוסיפה, “אבל ישנה בטח לא.” ההורים שלה מבוגרים מכדי לעלות ארצה ומתגוררים בארגנטינה. “אולי אני אחזור בסוף,” היא אומרת בחיוך שמנסה להסתיר כאב, “קשה כאן מדי.”
אבל איך היא תחזור, ולאן, ועם מי. בעלה עזב עוד לפני הלידה והיא לא מרחיבה עליו את הדיבור. היא צריכה לפרנס כעת את עצמה ואת בתה השברירית למרות שאין לה מקצוע פורמלי. מה היא אמורה לעשות עכשיו, איך היא אמורה לשרוד?

איב לא ממש מבינה מה אני רוצה. “כמו ששרדתי עד עכשיו,” היא אומרת בפשטות. “בינתיים יש לי ביטוח לאומי, ואחר כך נראה. אני אולי אחזור לנקות בתים כמו שמקודם.” היא כל כך עדינה וחכמה ואני לא מבינה למה אחת כמוה צריכה לשטוף רצפות למחייתה. “עשיתי הרבה טעויות,” היא אומרת ועל פניה מבליחה לרגע הבעה מרירה שגורמת לי להרגיש צעירה ותמימה מאוד.

אנחנו הולכות לבקר את הדס. לובשות את חלוקי האל-בד הכחולים, מחטאות ידיים. “רק האמא נכנסת,” הודפת אותי לודה, אחות הפגייה הקשוחה עם שיער הקוצים האדום. אז אני עומדת ליד החלון המשקיף אל תוך הפגייה, מתבוננת באיב החובקת את הדס בתנועות מגושמות המאפיינות אימהות ראשונית כל כך, ויודעת שאני כאן, איתן, בשביל להישאר.
אבל איך יוצרים קשר נעים, כיפי ומכבד, בלי להעיק על אף אחד מן הצדדים?

השאלה הזו מעסיקה אותי כל הדרך הביתה, ומסתבר שהיא צריכה להעסיק אותי אפילו יותר, כי כשאני מגיעה הביתה רבקה משחקת דמקה עם יוסי בסלון ובפתח עומד יחיאל וכל כולו איתות מצוקה אחד גדול. “אמרתי לה שייקח לך עוד זמן להגיע,” אני קוראת את שפתיו המרחשות, “אבל יוסי אמר שלא נורא ושבינתיים הם ישחקו ביחד.”
“אמא!!” מריע יוסי, “הבאתי לרבקה קרמבו!! והיא גם אמרה שהיא תלמד אותי שש בש ועוד משחקים.”

“שח-מט אני לא יודעת,” מתנצלת רבקה מעמקי הכורסה, התנצלות נחוצה ביותר לאור הנסיבות, ואני מסתובבת אל יחיאל רק כדי לגלות שהוא כבר התפוגג לו אל חדר השינה.
“מה עושים?” אני ממהרת בעקבותיו. “איתה או איתו?” הוא עונה לי, ואנחנו מתפקעים בצחוק חרישי.
“תשמע מה שהיה לי היום,” אני פורקת פאה, נעליים ולב, מודה להשם על כך שאם כבר רבקה כאן, לפחות זה חוסך לי את אוזניו הכרויות-תמיד של יוסי שלי.
“את יכולה להזמין את איב לכאן, אם את רוצה,” אומר יחיאל בפשטות. “לשם את חותרת, לא?”
“אמממ…. נראה לי,” אני משתאה לרגע, “אבל צריך לקחת בחשבון שהיא במצב גופני, או נפשי, לא יודעת, לא הכי טוב. וגם הדס בעצמה עדיין לא יצאה מהפגייה.”
“זאת רק סיבה להתחיל לתכנן את זה כבר מעכשיו. ומאוד להיזהר ולהתייעץ כל הזמן.”

“אמא!!” יוסי פורץ אל החדר, פניו משולהבות, “אני רעב.”
יחיאל מכחכח בגרונו כחכוח רב משמעות.

אני מדשדשת אל הסלון, גיבורה בנעלי בית. “מרק, רבקה?”
“איזה מקסימה שאת, כבר אכלתי,” היא מתרוממת מן הכורסה סוף סוף, “רק רציתי להראות לך ושתסבירי לי מה שהרופא כתב לי.” היא נושאת אליי עיניים תמימות ומשהו צובט לי בלב. למה עם איב, או עם הדס, כל כך קל לי, כמו התפרצות שופעת של מים שרק מחפשים אדמה להרוות, ועם רבקה זה דומה יותר לסלע שמכים בו עד שמשהו מזרזף. למה.
אבל רק בגלל שזה קשה, זאת לא סיבה להימנעות. אולי להיפך.

“בשמחה,” אני אומרת לה, “אני רק אוכלת רגע משהו ובאה. רוצה איזה ספר בינתיים?”

לפרק הקודם

הפוסט הביקור בחנות הנשמות פרק 4 | הקרמבו מכה שנית הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

אני מתקשרת למד”א. רוכנת אל רבקה. “רבקה, האמבולנס כבר מגיע. איך את מרגישה?”
“כואב לי,” היא ממלמלת, עיניה מכווצות ודמעות זולגות מהן, “כואב לי נורא נורא ברגל.” אני מתיישבת לידה על הרצפה, מתלבטת אם ללטף לה את הלחי.
מחליטה שאני, בנסיבות דומות חס ושלום, אעדיף לשמור את הגוף שלי לעצמי.
מחזיקה לה בכל אופן את היד. יד לא קטנה ולא גדולה, שזורה לכל אורכה במתח עדין של כאב, מגע רך של עור מקומט ומנומר קלות. אני משפשפת אותה בעדינות כמו שאני עושה ליוסי כשכואבת לו הבטן, מנסה להנכיח באמצעות המגע מסרים שאין להם מילים אבל יש להם מקום. “תיכף הם מגיעים,” אני ממלמלת מפעם לפעם, ספק לעצמי ספק לרבקה. הפלאפון שלי מצלצל מתוך התיק. ” מנהלת ציפורה פריי.”
נו. לפחות יש לי תירוץ טוב.

***
“איזה נס שאת בדיוק היית,” אומרת לי רבקה לאחר כמה שעות מטורפות, כשהיא כבר במיטה במחלקה לצורך מעקב, “תחשבי כמה זמן הייתי יכולה לשכב שם ואף אחד לא היה עובר!”
אני שומרת לשעות החשיכה את הזכות להסמיק לי בשקט, מהרהרת במחשבות האפלות שריצדו בי בדקות בהן יוסי בושש מלחזור. “את צריכה לומר תודה ליוסי שלי,” אני אומרת לה בכל אופן, “הוא התעקש שמישהו צועק והוא צדק.”
היא מחייכת חיוך גדול, רטוב, עם שיניים צדדיות חסרות. “נס היוסל’ה שלך, נס. וגם את נס.” היא טופחת על גב ידי. הצורך לענות נמנע ממני, למזלי, כשאישה גבוהה נכנסת לחדר. מתנועותיה, כל כמה שהן מדודות, ניכר בה שהיא נסערת. היא נעצרת ליד המיטה של רבקה.
“רבקה!” היא מתכופפת, מנשקת את רבקה על שתי לחייה, “איך את מרגישה?”
“לא משהו,” נוזפת בה רבקה, “ולמה את לא ענית לי כשהתקשרתי?”

אני מצטנפת בכורסה, מתקשה להבין מה תפקידי בסיטואציה. האישה מתעוררת, לפתע, לחוש בנוכחותי. “אני אביבה, אחותה של רבקה,” היא מנסה לחייך, “בטח רבקה סיפרה לך עליי. את סגולי? השכנה הצעירה והמקסימה שרבקה מספרת לי עליה כל כך הרבה?”
אני בוהה בה. מנסה למצוא מה לומר. לא, לא שמעתי עלייך מעולם, אביבה, אבל זה לא אומר הרבה כי מתי כבר קרה שרבקה סיפרה משהו ואני טרחתי להקשיב; ורגע, איך זה יכול להיות שאתן אחיות בכלל, והאם בטוח שגדלתן באותו בית?
אביבה ורבקה הכי לא דומות שאפשר. רק להסתכל על הבגדים שלהן, על חצאית הקפלים החומה הדהויה וחולצת הטריקו הגדולה של רבקה לעומת חליפת הסריג המדוייקת של אביבה; רק להתבונן ברושם הטרחני שרבקה משאירה לעומת ניחוח השאנל העדין אך הנוכח שמרחף סביב כשאביבה נכנסת; אפילו החיוך של אביבה מאופק יותר, מלא ביטחון אך באופן שקט ולא מעיק. ובכלל, השם שלה מצלצל לי מוכר. יכול להיות שאני מכירה אותה מאיזו צומת?!

רק מספר דקות מאוחר יותר, כשרבקה מתלוננת בקולה הגבוה ואביבה מרגיעה אותה בשקט, רק אז אני קולטת, וזרם של אסוציאציות מציף אותי.
“סליחה שאני מפריעה,” אני שואלת, נבוכה פתאום, “בעצם… לא משנה.”
“את לא מפריעה,” אומרת לי אביבה בחיוך נעים כמו ווילון קטיפה ארגמני עשיר שאין לדעת מה מסתתר מאחוריו, “מה רצית לשאול?”
“זאת שאלה קצת מוזרה,” אני מאלצת את עצמי להמשיך, פשוט כי מטופש יותר לעמוד שם ללא מילים כששתיהן נועצות בי עיניים, “אבל יכול להיות שאת קשורה ל’חיים חדשים’?”
היא מרימה גבות וזוויות שפתיים. “אני המנכלי”ת.”

שיואו. אביבה אבני הייתה אחד השמות הזוהרים מבחינתי, אי אז כשהתאמצתי בכל מאודי להתקבל להתנדבות בעמותה הזו, עמותה שעוסקת במתן מענה רגשי וטיפולי לתינוקות שננטשו בבתי חולים. עברתי אז תקופה רגישה. בדיוק אז עזבתי את העבודה שלי במזכירות והתחלתי לבדוק כיוונים נוספים. הייתי זוגונת צעירונת, ממדי הקושי שלנו להביא ילדים לעולם רק התחילו להתברר, וכל כך רציתי לברוח משם, לחבק תינוק ולהעניק לכמיהה העמוקה שלי תוכן אחר, נאצל.
אבל הייתי צעירה מדי. היום, ממרום גילי, אני מסוגלת להכיר בכך. צעירה חמודה ונלהבת, בלי העומק והבשלות שאני מקווה שהגיל והחיים הביאו עמם.

ועכשיו, ככה סתם, להתנגש חזיתית ברצון הישן ההוא…. ועוד עכשיו, כשיוסי שלי בן שבע, ואנחנו שוב נלכדים בקושי ההוא, שוב אחוזים געגוע וכאב וצורך….
אני נפרדת משתיהן, מבטיחה לחזור, יוצאת משם. קונה שוקו בקיוסק ליד. מתיישבת בספסל, תחת עץ, תחת שמיים, בוהה במזרקה ממול.
רצון ישן דופק בדלת. האם הגיע הזמן לפתוח אותה שוב?

לפרק הקודם     לפרק הבא

הפוסט הביקור בחנות הנשמות פרק 2 | להתנפץ הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

הפוסט הביקור בחנות הנשמות פרק 1 | קרמבו הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

דואגת לבריאותם ולסידן שבגופם?

אך אולי אחרי קריאת הכתבה, תביני שכדאי ושווה לשקול את הכמות ולשלב בתפריט מאכלים קצת אחרים.

המקום קצר כדי לסכם בו את הנושא. מה גם כי אני מבינה מאוד את הרגישות והקושי לקבל וליישם את הדברים. לכן אבחר להציג בפנייך כמה נקודות לתשומת ליבך, והיה אם רק תביני שאת פטורה מלרוץ אחרי הקטן עם כפית נוספת של גבינה – דיינו.

לפני שאתחיל, אני מרגישה לנכון לציין כי למרות שאני נמנעת ממוצרי חלב כבר כשלוש שנים, עדיין תמצאי גם בעגלת הקניות שלי מוצרי חלב בשביל הילדים שעדיין אינם בשלים לשינוי, ובוגרים דיים כדי לעשות את הבחירות בעצמם. מה שכן – אני השתחררתי מהצורך הישן שלי לדחוף להם מוצרי חלב בכל הזדמנות.

אז מה יש / אין במוצרי החלב?

1. אמנם מוצרי החלב מכילים מעט סידן, אך מחקרים מוכיחים כי כדי לעכל את החלבון המצוי בחלב, הגוף נדרש לכמות גבוהה יותר של סידן מזה המצוי בו, ולכן כשאנחנו אוכלים מוצרי חלב אנחנו משתמשים במאגר הסידן שיש לנו בגוף (וכשאין? הגוף שואב מהעצם). רוצה להעשיר את התזונה בסידן? שקדים, שומשום (טחינה), שעועית, חומוס, קולרבי – הם דוגמאות למקורות מעולים לסידן.
2. מוצרי החלב רוויים בהורמונים. הפרות מקבלות הורמונים כדי להגביר את כמות החלב, וכן נחלבות גם בחודשי הריון מתקדמים – מה שמגביר את כמות ההורמונים. חשוב לדעת: ההורמונים הרבים בחלב גורמים בין היתר לאקנה, להשמנה ולהתפתחות מוקדמת.
3. החלב הוא אחד מהאלרגנים הנפוצים ביותר. הוא גורם לליחות שיכולות להתבטא בדלקות אוזניים חוזרות, נזלת כרונית, אסטמה, מעי רגיז ועוד.
4. מחקרים בדקו אוכלוסיות בעולם שבהן צריכת החלב מצויה באחוזים שונים, ומצאו קשר ישיר בין אחוז הצריכה לאחוז החולים במחלות כמו סוכרת נעורים, מחלות לב וכלי דם, אוסטאופורוזיס וסרטן (על רקע הורמונלי).
5. הפרות בימינו ניזונות בעיקר מחציר וזירעונים ולא מעשב ירוק – המזון הטבעי שלהן, ולכן החלב שלהן דל בוויטמינים ומינרלים. גם האנטיביוטיקה הרבה שהן מקבלות פוגעת בפלורת המעיים שלהן ואינה מאפשרת נוכחות של חיידקים טובים. 

אני מכירה בכך שהמידע הזה הוא שבירת מיתוס. לפעמים לא נעים לשמוע את האמת, אבל תמיד כדאי לדעת אותה ולשמור אותה לזמן שנהיה בשלות ליישם.

כדאי לדעת שהמידע המוטעה שאותו קיבלנו, מקורו בגופים שיש להם אינטרס כלכלי בלבד. רופאים רבים מצהירים על החלב כמזיק לבריאות וממליצים להוריד אותו מהתפריט.

עוד משהו שכדאי לדעת: כל עוד את צורכת מוצרי חלב, העדיפי מוצרי חלב שאחוז השומן שלהם הוא לפחות 5%, מכיוון שכדי שמעט הוויטמינים הזמינים במוצרי החלב יספגו בגוף, הם זקוקים לנוכחות של שומן (כיוון שהם ויטמינים מסיסי שומן).

בהצלחה, וספרי לי בתגובות באיזה תחליפים בריאים ומלאי סידן את אוהבת להשתמש!

מתקשה לוותר על הקפה או החלב? בואי להכיר תחליף מעולה

הפוסט האמת והמיתוסים על חלב ומוצריו הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

ארוחה מהירה ומרשימה – סטייק דק דק עם צ’ימיצ’ורי 

חבילת סטייק דק דק מופשר

מלח גס

פלפל שחור גרוס

צרור פטרוזיליה

צרור בזיליקום (לבחירה)

אורגנו, טרי או יבש

גמבה קטנה חתוכה לקוביות קטנטנות או כפית סוכר

4 שיני שום כתושות

¹/₂ בצל קטן קצוץ דק דק

מעט צ’ילי גרוס

מלח

¹/₂ כוס חומץ

שמן זית (לפחות חצי כוס)

קוצצים דק את העלים, מערבבים עם שאר החומרים – לבד מהשמן – לעיסה אחידה. טועמים, מוסיפים חומץ אם חסר, מוסיפים שמן זית ומערבבים היטב. מומלץ להגיע לתערובת חצי-סמיכה, שיש בה יותר שמן מתערובת.

אם אין לכם זמן וכוח – קוצצים גס במעבד מזון ומערבבים ידנית עם השמן.

מניחים במקרר ל-24 שעות.

מחממים מחבת על הלהבה הגדולה עד שהיא רותחת.

מניחים עליה את הסטייקים לדקה וחצי מכל צד.

מוציאים ומפזרים מיד מלח גס ופלפל גרוס.

מגישים מיד עם הצ’ימיצ’ורי, לצד צ’יפס מטוגן או אורז לבן.

הפוסט טעים להכיר | צ’ימיצ’ורי הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

מזל החודש – שור.

• לחודש אייר מסוגלות סגולות רפואיות, כיוון שבחודש זה החל לרדת המן במדבר. המן נקרא “לחם אבירים” (לחם של מלאכים) משום שהוא מזון זך ונקי ללא פסולת והוא נבלע באברים.
• בגמרא מובא שמאייר ועד עצרת, הרפואה מתחזקת ומועילה. ראשי התיבות של אייר הם: אני ד’ (יוד) רופאך . בחודש זה מרפא אותנו הקב”ה בכבודו ובעצמו, שהיא רפואה שלמעלה מהטבע, העוקרת את החולי כאילו לא היה מעולם.
•  מובא כי הגשמים שיורדים בחודש אייר הם רפואה גדולה לכל החולאים.
• מקור השם אייר הובא מגולת בבל ומשמעותו ‘אור’.

שיהיה חודש נפלא ומלא ישועות לכולנו.

הפוסט חודש אייר, טוב לדעת הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

אל תפספסי! מתכון מושלם לחזה עוף עם פטנט ששומר על העסיסיות שלו.

הפוסט טעים להכיר | טוסקנה הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

מוקפץ טעים כמה רמות מעל // מיכל פוזנר

חבילת אטריות אורז

גזר – חתוך לגפרורים

גמבה – חתוכה לרצועות

צרור סלרי – גבעולים, חתוכים לחצאי טבעות

סלסלת פטריות פרוסות

¹/₂ ראש כרוב קצוץ לרצועות

2 כוסות שעועית ירוקה קפואה

¹/₂ כוס רוטב סויה

4 כפות סוכר חום

5 פרוסות שורש ג’ינג’ר

פלפל שחור

משרים את האטריות במים רותחים עד שהן רכות. מסננים ומשמנים היטב. מניחים בצד.

מחממים מחבת ווק או סוטאז על אש גבוהה, מוסיפים מעט שמן ומטגנים את הג’ינג’ר כמה שניות. מוסיפים את הסלרי.

מטגנים כמה דקות לריכוך חלקי ומוסיפים את הגזר, גמבה, שעועית, פטריות וכרוב, לפי הסדר, כשכל אחד מקבל כמה דקות טיגון על אש גבוהה תוך ערבוב מתמיד.

מוסיפים סוכר חום ומערבבים היטב.

מוסיפים את רוטב הסויה והפלפל, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול. הטעם צריך להיות מרוכז – כי טרם הוספנו את האטריות, ומאוזן – מתוק-מלוח-פיקנטי.

לתוספת פיקנטיות ניתן להוסיף צ’ילי גרוס.

מוסיפים את האטריות ומערבבים. מכבים את האש.

מניחים בצלחות ומעטרים בבוטנים גרוסים ובבצל ירוק.

ניתן להוסיף בשלב ההקפצה הראשון אחרי הסלרי קוביות של חזה עוף/סלמון מושרה ברוטב סויה.

הפוסט טעים להכיר | זנגוויל-ג’ינג’ר הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

1. אחסון – תבלינים, בעיקר טחונים, מאבדים מהטעמים ומהארומות שלהם עם הזמן, לכן: א. נקנה אותם בכמויות קטנות. ב. נאחסן אותם בקופסאות סגורות היטב, עדיף במקרר או במקפיא. ג. נרענן מלאי מדי פעם, במיוחד תבלינים שנגמרים לאט יותר.
2. רוצים למצות את טעמם של התבלינים ולגלות עולם חדש ומופלא של טעמים וריחות? ‘פתחו’ אותם! מחממים את המחבת או הסיר, מוסיפים שמן ואת התבלינים (לבד מהמלח והסוכר) ומטגנים עד שמתחילות להיווצר בועות בשמן. זהירות! התבלין נשרף בשנייה, בעיקר הטחון. ברגע שמתחילים להריח – הוא מוכן.
3. שימי לב – זהירות לא לשרוף! תבלין טחון יהיה מוכן תוך כמה שניות, ומיד אח”כ הוא יתחיל להישרף. לא מתחילים לטגן לפני שהמוצרים הבאים מוכנים להיכנס לסיר. תבלין שלם (גרגרים) – קולים (אפשר גם בלי שמן) מעט יותר זמן עד שהריח מתפזר. דוגמה לתבלין שלם? זרעים – כוסברה, קימל, הל, חרדל, כמון… הם מומלצים בעיקר בגלל הטעמים המרוכזים והטריים שלהם.
4. המתכון מחייב התחלה אחרת ואי אפשר להתחיל עם התבלינים? לא חייבים. יהיה טעים גם ככה. אם תרצי להשקיע – טגני אותם, הוציאי לצלוחית קטנה והוסיפי בהמשך.
5. תבלינים שבאים להוסיף צבע כמו כורכום, פפריקה וכדומה – מוסיפים אותם בכל מקרה בשלבים הראשונים של הבישול כדי לקבל צבע אחיד במנה.

חזה עוף קל להכנה בטעם חלומי שכולם יזכרו לכן // מיכל פוזנר

1 ק”ג חזה עוף

2 כפות כורכום

2 כפות סוכר חום

כפית צ’ילי גרוס

¹/₂ כפית מלח

¹/₂ כוס שמן

מחממים מחבת.

מוסיפים את השמן, הכורכום והצ’ילי. מטגנים חצי דקה עד שהשמן מבעבע או שמריחים היטב את הכורכום. להיזהר שלא יהיה כורכום על אזור במחבת בלי שמן כי הוא יישרף מיד. 

מקררים מעט.

חותכים את החזות לרצועות/פרוסות. מעבירים את השמן המתובל לשקית/קערה, מוסיפים סוכר ומלח ומערבבים. מוסיפים את החזות ושולחים למקרר לחצי שעה לפחות, עדיף יותר.

מחממים מחבת יבשה על אש גבוהה. כשהמחבת רותחת מוסיפים את החזות וצורבים עד שמוכן.

מגישים על אורז לבן או פירה.

הפוסט איך משתמשים בתבלינים? הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.

רוב עשבי התיבול המוכרים גדלים גם בארץ והם מלאים בוויטמינים ובסגולות בריאותיות רבות נוספות.

את עשבי התיבול כולם ניתן להוסיף למאכלים כמו שהם, טריים (ושטופים כהלכה, כמובן). הם ניתנים גם לייבוש וכך ניתן לשמור אותם לאורך זמן. ניתן גם לקצוץ ולהקפיא את העשבים בתבנית קוביות קרח ולהוציא בכל פעם לפי הצורך.

את עשבי התיבול שוטפים ומייבשים היטב ומכניסים לצנצנת מלאה בחציה במים, כמו פרחים באגרטל. שומרים במקרר. אפשר לעטוף את העלים בשקית ניילון בצורה רופפת. בזיליקום לא אוהב קור ולכן נשאיר אותו על השיש ועל הדרך נרוויח גם ריח טוב במטבח.

לתבשילים מוסיפים את העשבים (לבד מסלרי) ממש בסוף הבישול. ככה הם שומרים על הערכים התזונתיים שלהם ונותנים טעם מרוכז לתבשיל.

בזיליקום נוסיף לכל מנה איטלקית (=עגבניות). שמיר יכנס איפה שנרצה לתת נגיעה של רעננות. פטרוזיליה תתאים כמעט לכל תבשיל והיא נחשבת פצצת בריאות. נענע מעבר לשילוב המוצלח שלה עם לימון, תיכנס גם לסלטים ותיתן אפקט חדש של רעננות. סלרי מקפיץ כל מרק ירקות וטעים מאוד גם ברטבים לעוף ואפילו בסלט טרי (הגבעולים שלו). אורגנו נוסיף לרטבי עגבניות, לירקות בתנור ולמאפים, כוסברה אוהבת מאוד דגים, בשר וקציצות. תימין ורוזמרין יקבלו כאן במה נפרדת בעתיד.

חזה עוף במרינדת עשבי תיבול/ דיתי וינשטיין

חבילת חזה עוף פרוס

¹/₂ חבילת פטרוזיליה קצוצה

¹/₂ חבילת כוסברה קצוצה

חופן עלי סלרי קצוצים

חופן שמיר

2 שיני שום כתושות

מלח

פלפל שחור

כפית תבלין גריל עוף או פפריקה מתוקה

¹/₂ כוס שמן זית

מערבבים את כל חומרי המרינדה.

משרים את חזה העוף לפחות חצי שעה עד לילה שלם במקרר.

מחממים מחבת פסים.

מניחים בזהירות את חזה העוף וצורבים. הופכים לצד השני וצורבים עד שמוכן.

הפוסט טעים להכיר | עשבי תיבול הופיע לראשונה ב-הפסקת קפה.